1. מכבי. את מה שיש למכבי תל אביב, אסור וגם לא צריך לקחת. המועדון כולו, מהבעלים ועד אחרון האפסנאים, נמצא כרגע בעיצומו של טראנס חיובי. שבועות מדהימים שבהם - באמת - הכל הולך. שני שחקני רכש מעולים הגיעו (כנראה שיש עוד בדרך עד נעילת החלון), השומנים מהסגל הוזזו הצידה (ניקולאסקו, אנדרדה) ובעיקר - כל כך הרבה כדורגל טוב. בבת אחת, באבחה, היא הסירה מהמפה שלוש יריבות גדולות - תחילה מכבי חיפה, אחר כך באר שבע ובסוף הדרבי. בקלות, בדומיננטיות, בסטייל - איך שר מורנו ורבנו פלד? אין יותר טוב מזה (אם אתה בצד הצהוב של הכביש, כמובן).
אבל אחרי שנקשרו הכתרים והוכתרו המלכים והומלכו הנסיכים, כשהאבק מעט שוקע (רק מעט, כי יש ליגה כבר בשבת!) - נותר רק לשאול את השאלה הנודניקית: עד מתי זה יימשך? כלומר, עד כמה מכבי ת"א תוכל למשוך את ה"פיק" המטורף שהיא נמצאת בו? כי ההיסטוריה מלמדת שגם אצל אלופות דומיננטיות (כולל מכבי ת"א העוצמתית ההיא של איביץ') - הגיעה השקיעה הבלתי נמנעת. זה לא היבריס בהכרח, או זחיחות - זה לא שמישהו מרים את האף. זו ירידה טבעית של מתח, אחרי שורה של ניצחונות גדולים. למרות שבאתוס המכביסטי כל תיקו הוא בגדר שערורייה, נראה לי שגם במועדון הנחת העבודה היא שירידה כזו תבוא.ובהקשר הזה, שווה לשים לב לאתגר הבא שמצפה לשחקנים של קני מילר: מכבי נתניה. דווקא אחרי ההפסד להפועל ר"ג, דווקא אחרי הדרבי - נדמה לי שזו סיטואציה נוחה מאוד לרוני לוי. הציפיות ממנו לעשות משהו במשחק הזה שואפות לאפס - וזו עמדה מאוד משחררת להיות בה. לוי יודע טוב מאוד להיות אנדרדוג, לשחק הגנה, לשחק מסודר ולחכות לברק שיפרוץ קדימה. והוא עולה בשבת למשחק נגד קבוצה שיש לה רק מה להפסיד. מצד שני, אם מכבי ת"א תעבור גם את המכשול הזה - אולי באמת הדיבורים על שחזור עונת איביץ' יתחילו להישמע מציאותיים.
2. הפועל. התבוסה של האדומים 4:1 מול מכבי ת"א השבוע היא אירוע משמעותי מאוד בהיסטוריה הקצרה של עידן אדמונד ספרא. קצת מוזר לחשוב על זה, אבל זו בעצם הפעם הראשונה שבה, בעידן הבעלות הנוכחית/אליניב ברדה, היא יורדת מובסת ממשחק שאמור להיות בכוחות שווים. הפועל של ברדה עברה לא מעט הפסדים, אבל הובסה עד היום בשני משחקים בלבד - ה-5:1 מול הפועל ב"ש בחצי גמר הגביע 2025 (כשהפועל היתה בלאומית, וב"ש רצה לאליפות בליגת העל - לא ממש כוחות); וה-4:1 במחזור ה-35 של הפלייאוף העליון בעונה שעברה נגד מכבי חיפה; משחק גארבג' טיים מובהק לשתי הקבוצות.
במילים אחרות, זו הפעם הראשונה שהפועל ת"א עולה למשחק שבו היא צריכה לתפקד - ומתפרקת. וזה אתגר לא קטן למערכת של הפועל - האם הדבר הזה לא יציף שדים, בעיקר אצל הקהל. הטקסט הזה נכתב ביום שלישי בלילה (יומיים אחרי המשחק), ועושה רושם שהפועל עומדת באתגר הזה די בהצלחה. אין חילופי האשמות, אין כעסים גדולים מדי - ולא בגלל אפאתיות (נדמה לי), אלא מתוך הבנה שהרוב טוב. תמיד כואב להפסיד בדרבי, בטח לקבל 4 - אבל מערכת בוגרת יודעת להכיל גם הפסדים כאלה, לתת לדברים לנשום ולהמשיך באותה הדרך שהפועל ת"א הולכת בה מאז 2024.
התבוסה היא אמנם רגע כואב, אבל אסור שהיא תסיט את עיניו של אליניב ברדה ושל הקבוצה שלו מהדרך. העלייה של הפועל ת"א מהשפל של משחק הירידה במאי 2024, היתה מטאורית - למעט התקופה הקצרה של מסאי דגו, היא בעיקר מנצחת ובעיקר חוותה רגעים חיוביים. עכשיו, היא צריכה להתמודד עם מפלה - ואולי גם עם כאפה מסוימת לאגו. ביום שישי יש לה את הפועל פ"ת בבלומפילד - אתגר לא פשוט, אבל כזה שמחייב את האדומים של ברדה לנער את האבק ולהמשיך הלאה.
ברדה. איך יתמודד עם מפלה? (אלן שיבר)
3. בית"ר. שני המחזורים הראשונים של העונה מבחינת בית"ר היו סטירת מציאות שהמועדון היה זקוק לה. בית"ר עלתה למשחק פתיחת העונה נגד מכבי נתניה בתחושה טובה מדי, וההתרסקות שלה על הדשא של בלומפילד הבהירה כמה רחוק היא צריכה ללכת כדי להיות באמת חזקה. המומנטום השלילי נמשך ישירות במשחק נגד הפועל ת"א - ולכמה רגעים, היה נדמה שהמערכת נכנסת לסחרור (כולל אוהדים שצובאים על הדלתות, כמיטב המסורת של המשבר הבית"רי).
כעת הניצחון על מכבי פ"ת היה חשוב כדי לא להידרדר לקיצוניות השנייה. בית"ר היתה זקוקה למשחק טוב כמו שהיא הציגה נגד מכבי פ"ת כדי להזכיר - אולי גם לעצמה - שלמרות כל הבעיות (והן ניכרו גם נגד המלאבסים), בסופו של דבר יש לבית"ר סגל איכותי מאוד, עמוק מאוד, וחבורת שחקנים טובה שאסור להספיד אותה. בכל זאת, זאת הקבוצה של אצילי, וייסמן, שועה - שחקנים שעשו דבר או שניים בליגה שלנו. ונגד הקבוצה של זיו אריה הם הראו משהו מהיכולת שהם מסוגלים להציג.
נדמה לי ששלושה משתנים עדיין חסרים כדי לתהות על קנקנה של בית"ר באמת - הראשון הוא הסגל, שעוד לא היה מלא באמת במשחק אחד השנה (אפרופו הפציעות של שני המגנים הדומיננטיים, נאנא אנטווי וירדן כהן), השני הוא הרכש - ובראשו אלכסיס סרנה, ועד כמה הוא ישנה את המשחק של בית"ר, והשלישי הוא טדי. בלומפילד הוא תחליף בית לא רע עבור הירושלמים (בטח עבור הקהל של בית"ר), אבל הוא תחליף. כששלושת הפקטורים האלה ייכנסו לפעולה, אפשר יהיה לדעת האם ההספדים היו מוגזמים או מדויקים - לגבי אלמוג כהן והקבוצה שלו.
המנצח: אושר דוידה. כי עם כל הכבוד לווינריות של דור פרץ, לכישרון העצום של הליו וארלה או לקליניות של סוקלר - הסיפור של הדרבי היה דוידה; שעבר עונה מאוד לא קלה בעונה שעברה, ונראה כמי שנדחק החוצה מהגריד, אבל בשבועות האחרונים הולך ומזכיר את השחקן שמכבי ת"א רצתה. אחרי ארבעה מחזורי ליגה, יש לו שני שערים ובישול. עכשיו הוא יצטרך לשמור על הדרך הזו, ואולי גם להתמודד עם מכשול נוסף - והוא הכנף הימני הזר, שמכבי ת"א עשויה לצרף עד סוף החלון.
המפסיד: אושר דוידה. כי כמו בכל תחום, אין טוב בלי רע. ולצד התצוגה הגדולה של מספר 77 בדרבי, הגיע גם הרגע המיותר של "הירי" לעבר הקהל. חשוב להדגיש - הקללות שדוידה סופג מהקהל של הפועל ת"א הן לא פחות ממבישות, מכוערות, כל שם תואר שלילי יהיה נכון. וגם הציפייה הזאת משחקנים להיות סטריליים ונטולי רגשות היא פעמים רבות מוגזמת.
אבל בעיניי ההפסד הגדול של דוידה מהסיטואציה הוא האוברקיל - דוידה כבר עשה את הדבר הכי קשה שיכול לפגוע ביריבים שלו, שפעם היו אוהבים; הוא כבש נגדם שער, על הראש. כמה קלאסי הוא יכול היה לצאת, אם במקום לנסות ולהציף מלחמות ישנות עם קהל יריב - הוא היה מפנה את הגב, ורץ לעבר הקהל שלו, שמילא כל כך הרבה יציעים בבלומפילד. כמה היה יותר טוב להתעלם מהמקללים, במקום לתת להם עוד כוח.
המספר החזק: 2,690. אלפיים שש מאות ותשעים ימים עברו מאז הפעם האחרונה ששון וייסמן כבש שער בליגת העל. זה קרה ב-6 במאי, 2019, במשחק שבו מכבי חיפה ניצחה 1:3 את הפועל באר שבע בסמי עופר. וייסמן כבש צמד במשחק הזה, יחד עם עוד שער של ניקיטה רוקאביצה (שמאז פרש). את השער להפועל ב"ש כבש חנן ממן. והנה עוד שתי עובדות מהממות מהמשחק ההוא: שניים מששת המחליפים במשחק הזה שיחקו איתו אתמול בבית"ר: תומר יוספי (שנכנס בב"ש) וירדן שועה (שנכנס במכבי חיפה). ומבין כל 28 השחקנים ששותפו בשתי הקבוצות, יש רק שחקן אחד שנשאר עד היום באותה הקבוצה. קוראים לו מיגל ויטור.
דוידה. התשובה הכי טובה זה כדור ברשת (אלן שיבר)
השם החם: פדרו ברזאו. בדרך כלל, כשזרים נוחתים בארץ - ובצדק - נותנים להם את הזמן. אבל יש מקרים נדירים של זרים שלא צריך לתת להם זמן, כי הם פשוט באים ומנצחים אותו. וכזה היה ברזאו, הפורטוגלי החדש של מכבי חיפה, שפתח בהופעת הבכורה שלו ומהשנייה הראשונה הראה לכולם שהוא שחקן ייחודי. ואולי הוא גם כזה שישנה את האווירה סביב מכבי חיפה - שהחלה את העונה בצורה מאוד שלילית. פתאום קמה קבוצה שיש בה את ברוניניו, ומוחמד, ואזולאי, ולא מעט מחליפים רעבים - וגם ברזאו. זה כנראה לא יספיק לאליפות, אבל אולי זה יספיק לעונה הרבה יותר טובה ממה שכולם חושבים. אגב, זה ברזאו. לא ברז'או.
שער השבת: שון וייסמן (בית"ר ירושלים) נגד מכבי פ"ת. כי אם יש משהו שבלט בבית"ר ירושלים מאז המחזור הראשון, זה בעיקר עצבים. בבית"ר, כהרגלה בקודש, כשדברים הולכים זה נראה מדהים - אבל כשקצת יותר חורק, בדרך כלל זה מידרדר מאוד מהר. ודווקא בגלל זה, היה משהו מעורר השראה בביצוע הנבחר מהמחזור הזה - הרגע שבו עומר אצילי מתחיל במהלך עם מסירה חכמה, תומר יוספי עם כדור רוחב מושלם ושון וייסמן עומד בדיוק במקום הנכון ומבקיע. לרגע אחד בוהק, בית"ר הזכירה לעצמה איך היא יכולה להיראות. והיא בוודאי תקווה להרבה יותר רגעים כמו השער הקבוצתי הנהדר הזה.
אל תשכחו את: פריסת המשחקים. כי למרות כל הגילויים הנאותים האפשריים, אסור לשכוח את זה. המחזור הקרוב, גם בגלל יום הכיפורים שחל בשבוע הבא, הולך להביא לנו לא פחות משישה משחקי ליגה שייפתחו בהפרש של שעה אחת בלבד. המשמעות ברורה: אם אתה לא אוהד של קבוצה מסוימת, אין לך סיכוי לראות אותה. שוב. פאשלה אמיתית של פרנסי הליגה, דווקא בעונה שבה הליגה - במובנה הרחב - מעניינת יותר מתמיד.
ודווקא בגלל ההחלטה המבורכת להחזיר את משחקי יום שישי (פיילוט שהחל בעונה שעברה והצליח מאוד), מתעורר עוד קושי סביב זה. הרי בהתחלה סיפרו לנו שהנימוק לדחיית המשחקים לשעות הערב הוא החום הקיצוני והנוראי ששורר בשעות האלה. אי אפשר לשחק כאן בשלוש כי חם מדי. ואז, כשקבעו את המחזור החמישי, נקבע משחק בין הפועל ת"א להפועל פ"ת ביום שישי בשעה 15:45. אחלה שעה לכדורגל בעיניי, אבל אם אפשר לשחק בשישי בשעה הזאת - בהחלט היה אפשר לשחק גם בשבת באותה השעה.
אי אפשר לשחק בראשון ושני בגלל כיפור? אי אפשר להקדים בגלל אילוצי לו"ז? סבבה. הגיוני. יום שבתון ואנחנו במדינה יהודית ואף אחד לא יוצא מהבית בכיפור גם ככה. אבל אין שום סיבה אמיתית לא לקיים שני משחקים ב-16:00, ועוד שני משחקים ב-18:00 ועוד שניים ב-20:30. תנו לנו לראות כדורגל - או שלפחות ספרו לנו מה הסיבה האמיתית. השמש הקיצית של אמצע ספטמבר היא לא.