מה שמגיע מגיע. הפועל ב״ש אלופה בפעם השישית בתולדותיה בצדק רב. אם ירדן שועה הכוכב של ביתר ירושלים שהייתה היריבה הכי גדולה של ב״ש אמר זאת בסיום המשחק של קבוצתו נגד הפועל פ״ת אז אין שאלה בכלל, לא שצריכים איזושהי חותמת, כי אי אפשר אף פעם להתווכח עם הטבלה, אבל יפה שהיריב הכי גדול של האלופה מודה בכך.
הפועל ב״ש ברוב העונה הייתה העוצמתית ביותר והאיכותית ביותר וידעה לקום הרבה יותר טוב מבית"ר ירושלים אחרי נפילות. כל זה מצטרף להלם והדמעות מהעונה שעברה אחרי שהפועל ב״ש הפסידה את האליפות בפליאוף העליון למכבי ת״א למרות שסיימה ראשונה בליגה והיא הקבוצה היחידה שסיימה ראשונה את העונה הסדירה ולא זכתה באליפות. לא פשוט לאסוף את השברים ואת המכה המורלית ועם אותם שחקנים להביא אותם עונה אחרי כן ולזכות באליפות מרשימה.
מה שמגיע מגיע (דני מרון)
יש לא מעט נקודות חיוביות בעונה הזאת שבסופה הגיעה האליפות היפה והמוצדקת, קודם כל ולפני הכל המאמן רן קוז׳וך שביסודיות מעוררת השראה, שלב אחרי שלב, לקח את הקבוצה לגבהים דווקא אחרי העונה שעברה ואחרי הכשלון באירופה בתחילת העונה. בואו נקח שחקנים בסדר גודל של אור בלוריאן, גיא מזרחי, אמיר גנאח, מוחמד אבו רומי, מתן בלטקסה וזאהי אחמד. אצל רן קוז׳וך הם הלכו והתקדמו מדי משחק, הם היו טובים במהלך העונה בזכות זה שהיו אצל המאמן הזה ובקבוצה הזו.
אלה שחקנים שבקלות יכלו להיות בקבוצות בינוניות באמצע הטבלה ולא היינו מזכירים אותם כשחקנים אלופים. רן קוז׳וך שיפר אותם בצורה בלתי רגילה, הם הפכו לשחקנים לגיטימיים וטובים יותר והם חלק בלתי נפרד מהאלופה, מה שאומר שהשלם עולה על סך חלקיו ובהפועל ב״ש זה מאוד בולט. זו קבוצה של מאמן ללא ספק.
הקישור של הפועל ב״ש הוא ללא ספק הטוב ביותר בליגה ובפער, הזרים המרשימים ביותר קינגס קנגוואה ולוקאס ונטורה, למרות שקנגוואה הוא המוכשר יותר, זה שתוקף יותר וזה שמבריק יותר, לדעתי לשניהם יש את אותה תרומה לקבוצה ושניהם לאורך העונה היו הטובים ביותר, לא רק בקבוצתם אלא בליגה כולה.
נתן כאן יותר ממילה טובה לבעלים אלונה ברקת שבתחילת העונה היה ספק גדול לגבי השניים אם בכלל ימשיכו במועדון ואפילו ונטורה החרים את הקבוצה בשלב מסויים, זה שאלונה ברקת הצליחה להשאיר את השניים בקבוצה עזר בצורה מובהקת לקבוצה לזכות באליפות.
הצלע השלישית הוא אליאל פרץ שהיה בעונה מופלאה, הכי טובה בקריירה שלו ובלא מעט משחקים גם התעלה בקישור על שני חבריו לקישור, לא סתם הוא תפס מקום של קבע בקישור של נבחרת ישראל ובצדק רב.
הקשר הטוב בליגה (דני מרון)
עוד דוגמה ליכולת המיוחדת של הקבוצה היא מחלתו של דן ביטון שסיים את העונה הרבה לפני המאני טיים וזה לא הורגש. ביטון שפתח את העונה ככוכב הכי גדול בב״ש עם 15 שערים היה דמות המפתח בקבוצה בזמן שקינגס קנגוואה עדיין לא נכנס לעיניינים ולא היה בשיאו, למזלה של האלופה דן ביטון היה בשיאו והוביל את הקבוצה למקום הראשון לתקופה ארוכה. העובדה שדן ביטון נעדר תקופה ארוכה ובמיוחד במשחקי העונה בפלייאוף והקבוצה עדיין המשיכה במקום הראשון עם ניצחונות יפים מעידה מאוד על כמה הקבוצה הייתה עוצמתית גם שהמחליפים של דן ביטון בהרכב היו פחות טובים ממנו.
למען האמת, השוער, ההגנה וההתקפה לא היו משהו יוצא מגדר הרגיל כשמדובר בקבוצה אלופה, אבל כשיש מאמן כל כך יסודי שמאמין בשחקניו, גם ללא יכולת שיא של השוערים, שחקני ההגנה וההתקפה, זה לא השפיע בכלום על הצלחת הקבוצה. בסך הכל גיא מזרחי, ג'יבריל דיופ, אור בלוריאן, מתן בלטקסה והלדר לופז ביצעו את עבודתם על הצד הטוב ביותר. גם שחקני ההתקפה לא הראו יכולת יוצאת דופן, אבל ההשקעה שלהם, היכולת של הקבוצה כולה והתיאום המושלם חיפו על הכל וגם בסופו של דבר משחק ההגנה ומשחק ההתקפה סיפקו בצורה מצוינת את העבודה.
איגור זלאטנוביץ' נכנס לאט לאט לעיניינים וסיפק את הסחורה למרות דיבורים בתחילת העונה האם הוא מספיק טוב להיות חלוץ של קבוצה אלופה, מסתבר שכן בהחל. גם הצטרפותו של ג׳אבון איסט הייתה בינגו למרות שלא היה שחקן הרכב ראשון כשהגיע בינואר, היו לו שערים מכריעים והכי חשוב השער בדקות הסיום בסמי עופר נגד מכבי חיפה. מוחמד אבו רומי, אמיר גנאח וזאהי אחמד צעירים ועוד חייבים להשתפר.
נקודה נוספת וחשובה ביותר לקבוצה שרוצה אליפות אלה השחקנים הוותיקים והמנוסים בקבוצה. מעל כולם הקפטן מיגל ויטור, לא אותו בלם שהיה הטוב בארץ לפני כמה שנים, לא שחקן הרכב ראשון אבל איך אפשר לוותר על מנהיגות כזו ואהבת הקבוצה כמו שיש לו. לפעמים מנהיגות כמו שיש לויטור עולה על דקות משחק.
ההחלטה בשלבי הסיום של העונה על אופיר מרציאנו בשער היא החלטה לא פשוטה, אפילו הייתי אומר הימור שבסופו של דבר הצליח, להדיח מההרכב הראשון את השוער הראשון והצעיר ניב אליאסי לקראת סיום העונה זאת אחת ההחלטות היותר זכורות של רן קוז׳וך. אליהם נוסיף את אופיר דוידזדה והלדר לופז, זאת חבורת ותיקים שעזרה מאוד ליתר השחקנים, רק שלופז ירגיע את עצמו על המגרש.
כדי לזכות באליפות לא בונים ״גלאקטיקוס״, להיפך זה רק מפריע כל האגו של כל הכוכבים. הפועל ב״ש עם מספר מצומצם של שחקנים שבתפקידם הם הטובים בארץ בתוספת של 3 כוכבי על זה היה שילוב מנצח. זה רק מחזק שזו הייתה הקבוצה הכי מאומנת בארץ.
זו האליפות השישית של המועדון כמו של ביתר ירושלים, מועדון שנכנס לרשימת הגדולות בזכות הבעלים אלונה ואלי ברקת ובזכות איצטדיון ״טרנר״, המקום והבעלים הביאו 4 אליפויות ב-11 שנים אחרי ש״נתקעו״ עם שתי אליפויות מאמצע שנות ה-70, ואנחנו בדיוק 50 שנים אחרי.
אין מילה אחרת להגיד לכל מי שקשור לאליפות הזו אלא ״כבוד״ אפילו שתי מילים ״כבוד גדול״. בשבוע הבא יכולה הפועל ב״ש להשלים דאבל מה שלא קרה 11 שנים מאז מכבי ת״א עם המאמן פאקו איסטראן באותו 2:6 על הפועל ב״ש.
ביום שלישי הבא תוכל הפועל ב״ש לסגור מעגל עם דאבל נגד מכבי ת״א. מיד אחרי משחק הגמר תשב אלונה ברקת עם רן קוז׳וך והשניים ינסו להגיע לעמק השווה על מנת שהמאמן הטוב בארץ ימשיך בב״ש. יהיה תמוה בעיני אם המאמן לא ימשיך, זה יכול יהיה לפגוע בקבוצה אם קוז׳וך לא ימשיך, מאמן מצוין, מאוד מתודי ומנהיג, הפועל ב״ש ורן קוז׳וק חייבים להמשיך זה עם זו.
לסיום אי אפשר ללא האוהדים, גם הם היו ב״דאון״ אחרי מה שקרה לקבוצה בעונה שעברה, אבל הם התרוממו, איצטדיון ״טרנר״ הפך למבצר שכמעט בלתי אפשרי לקחת שם נקודות וזה הרבה בזכותם. אני אומר לאוהדים תהיו גאים בקבוצה שלכם ואל תפלו לארועים שלא קשורים אליכם. נאחל לקבוצה שתייצג אותנו בכבוד בליגת האלופות.