יורוליג 2026/2027
קבוצה מש’ נצ’ הפסד הפרש
1 ולנסיה 12 9 3 99
2 אולימפיאקוס 12 9 3 75
3 פנאתינייקוס 13 9 4 79
4 דובאי 13 9 4 21
5 פנרבחצ`ה 12 8 4 83
6 ברצלונה 12 8 4 27
7 ז`לגיריס 13 8 5 21
8 ריאל מדריד 12 7 5 91
9 הכוכב האדום בלגרד 12 7 5 50
10 הפועל תל אביב 12 7 5 38
11 פרטיזן בלגרד 12 6 6 4
12 בשיקטאש 12 6 6 -24
13 פריז 12 6 6 -33
14 אנדולו אפס 12 5 7 -22
15 וירטוס בולוניה 12 5 7 -46
16 וילרבאן 12 4 8 -85
17 באיירן מינכן 12 3 9 -92
18 מכבי תל אביב 13 3 10 -92
19 ארמאני מילאנו 12 2 10 -74
20 באסקוניה 12 1 11 -135
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

מתחת לאף? הפתרון שיציל את מכבי ת"א

המשחק מול אולימפיאקוס, חרף התוצאה, יכול למלא את הצהובים באופטימיות. ממה שחסר לוואלאס וקלארק, דרך ההשראה מפריז ועד היתרון המפתיע בהגנה - הגיע זמן הבלאגן המאורגן

רועי ויינברג
רועי ויינברג   19.11.26 - 16:00
Getting your Trinity Audio player ready...
(אלן שיבר, קפריסין)
(אלן שיבר, קפריסין)
אוהדי מכבי תל אביב שביניכם עצובים. לא רק בגלל פתיחת העונה העגומה ותשעת ההפסדים מ-12 משחקי היורוליג, אלא בגלל הדרך בה הקבוצה הפסידה לאולימפיאקוס. רצף בלתי נתפס מנע את אחד הניצחונות הצהובים הגדולים ביותר בעשור האחרון באירופה, לא פחות. המשחק מול דובאי הערב (חמישי) הוא הזדמנות לתקן, במשחק בו ראינו לפרקים את הגרסה הטובה ביותר של מכבי.

הצהובים שיחקו כדורסל מהיר, כפו איבודים והראו לא מעט אופי ברבע רביעי בו קלעו 28 נקודות על אלופת אירופה. אולימפיאקוס איבדה לא פחות מ-17 כדורים (וסיימה עם 24 אסיסטים), במשחק בו סשה וזנקוב היה צריך לקלוע 37 נקודות בשביל להשיג ניצחון דחוק. האם קיבלנו סימן לזהות שהצהובים ירצו לסגל לעצמם?



מאוד יכול להיות שכן. מכבי תל אביב קבוצה עם לא מעט שחקנים מהירים, אבל בתחילת העונה כמעט ולא רצה. בששת המשחקים הראשונים של היורוליג היו במשחקי הצהובים בממוצע 89.2 מהלכים למשחק, לעומת 91.7 בששת המשחקים האחרונים. לשם ההשוואה, מדובר בפער בין הקצב של ריאל מדריד במקום ה-13 לבין ולנסיה במקום השני.

במקביל ראינו עלייה קלה בכמות התקפות המעבר של הצהובים באופן יחסי, מ-8.1% ל-9.2%, ובעיקר ירידה בכמות מהלכי הפיק-נ'-רול, בדגש על אלה שמסתיימים אצל הגבוהים, נתון בו הצהובים היו מהראשונים ביורוליג. החלפת תמיר בלאט בים מדר הובילה לקבוצה שמסתמכת יותר על הקליעה של הגארדים שלה, וזה עשוי להיות הכיוון בו מכבי צריכה להמשיך לשחק.

זה מתחיל כמובן מההתקפה. הסגל הקיים של הצהובים אמנם יכול לקלוע בצורה טובה יותר ממה שראינו בפתיחת העונה, וראינו התעלויות מחוץ לקשת בדומה לגמר גביע ווינר מול הפועל ת"א, אבל לא מדובר בקבוצת קליעה טובה. הם קלעו ב-28.2% מהשלוש מול אולימפיאקוס וב-34% עונתי, מקום חמישי מהסוף.

לא מדובר בחוסר מזל טבעי בהכרח, אלא פשוט בשחקנים שמראש הגיעו עם קליעה שנעה בין "לא יציבה" (ים מדר, בונזי קולסון) ל"לא קיימת" (קיטון וואלאס, קמאר בולדווין). איפה לונדברג יכול להיות קלע מעט יותר טוב ולפתוח יותר אפשרויות, אבל אמור לחזור רק בינואר. קודם לכן הוא קלע ב-8 מ-23 עונתי.

תוסיפו לזה את העדר הפוסטאפ מצידם של דניאל תייס ורומן סורקין, שחקנים שמרוב משחקים יותר כחוסמים מאשר כאלה ש"חופרים" בצבע בדרך לסל, וקיבלתם קבוצה שמסתמכת על גארדים שיוצרים בעיקר לעצמם ויכולים להרוויח מהמגרש הפתוח. כמות הדקות של הגארדים הזאת בעלייה, ואפשר להרגיש את השיפור אצל מדר (למרות הפעולה האחרונה), ג'ימי קלארק וקיטון וואלאס. ברגע שהם מגיעים לטבעת בשלב מוקדם יותר הם יכולים לייצר זריקות טובות יותר. יש לציין כי האחוזים של מכבי בחצי השני של שעון הזריקות טובים יותר באופן משמעותי מהשלוש, אבל זה מתבסס גם על היכולת להיכנס לצבע שמשפיעה על ההגנה לאורך כל 24 השניות. 

וואלאס וקלארק קלעו 33 נקודות משותפות ב-11 מ-26 לא רע המשדה מול אלופת אירופה, במשחק בו חטפו חמישה כדורים משותפים. שניהם הסתמכו על הזריזות שלהם בשביל לייצר נקודות, גם אם זה היה ביום לא אופייני מהשלוש (7 מ-18 משותף ונדיר). ברגע שמכבי מראש תנסה להעלות את קצב המשחק ולשלוח אותם במגרש הפתוח, הם יוכלו לנצל הגנה לא מאורגנת ולצמצם מצב בו קבוצות שולחות עזרה ומהמרות על אחוזים רעים מהשלוש. 

זה נכון גם במקרה של מדר, הגארד הטוב ביותר של מכבי ת"א העונה ושחקן מהיר גם בקנה מידה אירופי. היעילות של מדר בהתקפות מעבר היא הגבוהה ביותר שלו מכל פרמטר משמעותי אחר, אך מדובר ב-7.7% מלבד ממהלכיו. במקרה של קלארק מדובר ב-12.6% נאה ובמקרה של וואלאס ב-6.4% בלבד, כשלרוב אנחנו רואים אותם מסתבכים בין חסימות. דווקא משחק יותר פשוט, כזה שמתבסס על ניסיון לשלוח שחקנים קדימה או על חסימה גבוהה אחת בהתקפה שמובילה לריצה לטבעת, יכול להוציא מהם את המקסימום. 

אנחנו רואים משהו דומה בפריז, קבוצה שמשחקת מהר יותר מכל אחת ביורוליג ומגיעה למפגש מול הפועל ת"א עם רצף ניצחונות נאה. פריז מסתמכת על קליעה מהשלוש בצורה בה מכבי לא יכולה (או צריכה), אבל מדובר ביתרון שיכול להפוך את מכבי לקבוצה טובה יותר. גם בהגנה, למרות שזה פחות אינטואיטיבי.

אין למכבי מגן טבעת קלאסי. יש לה שחקנים אתלטיים כמו קולסון, ג'יילן הורד וארמנדו בייקוט (שחטף ארבעה כדורים מול אולימפיאקוס), כאלה שיכולים ללחוץ את היריבה ולנצל טעויות בשלב מוקדם. עצם היכולת הזאת לשלוח שחקנים קדימה ו"להמר" על טעויות לפני שההתקפה היריבה מתחברת יכולה לטרוף את הקלפים ולחפות על העדר הסנטימטרים בהגנה של מכבי ת"א.

היא יכולה לפתור בעיה אחרת של הצהובים, הדקות בלי ים מדר. העונה המוצלחת ביותר של דנבר נאגטס ב-NBA הייתה העונה בה היא לא ניסתה להחליף את ניקולה יוקיץ' עם סנטר מחליף, אלא עם ארון גורדון וג'ף גרין ששיחקו כדורסל מהיר יותר וניסו להתיש את היריבה. מכבי היא לא דנבר ומדר ממש לא יוקיץ', אבל עצם היכולת לטרוף את הקלפים תכריח הגנות להתאמץ.

מכבי יכולה למשל להציב את וואלאס, קלארק ובייקוט זה לצד זה, בין אם לצד גבוה נוסף בדומה למשחק מול אולימפיאקוס או לצד שני פורוורדים כמו קולסון ובריסט, ופשוט לנסות להתיש את היריבה. בטח כשיש שבוע כפול ביורוליג ועומס המשחקים משפיע, עצם הרעיון היצירתי הזה יכול לעבוד למכבי ת"א.

הסיכוי של מכבי ת"א להגיע לפליי-אין של היורוליג, בטח כשלא ברור מתי חוזרים לשחק בישראל, קלוש. כבר עכשיו הצהובים במרחק ארבעה ניצחונות מהפועל ת"א העשירית, אבל לפני משחקים נוחים על הנייר מול באיירן מינכן, באסקוניה ומול וירטוס בולוניה. שלושה משחקים שמכבי צריכה לנצח בשביל להשאיר איזשהו סיכוי, והפתרון לזה יכול להיות ניסיון לטרוף את הקלפים ולהפוך את השלם לגדול מסך חלקיו. מייק ד'אנטוני וסטיב נאש היו קוראים לזה seven seconds or less, ההתקפה המהירה ששינתה את הכדורסל לפני 20 שנה. בעברית אנחנו קוראים לזה בלאגן מאורגן.