זה קרה הרבה יותר מהר ממה שהיא חשבה, אבל מכבי ת״א הפכה לקבוצת תחתית ביורוליג עוד לפני שאוקטובר נגמר, וכיאה לקבוצת תחתית שפוגשת קבוצת תחתית אחרת, המשחק אתמול היה קונצ׳רטו של מבוכה, משחק שכונתי של געגע במסווה של כדורסל. פאריס בסקטבול היא אולי קבוצת כדורסל מפוזרת אבל לפחות מדובר בהחלטה מודעת ומתורגלת, עם כל המשמעויות שלה. גם מכבי ת״א היא קבוצה מפוזרת, אבל בגלל שהיא לא מאומנת, וגם זו החלטה מודעת, עם כל המשמעויות שלה.
תיק קטש
זה קרה הרבה יותר מהר ממה שהיא חשבה, אבל הפציעות של השחקנים הפציעים שלה (לונדברג), יחד עם נסיבות משפחתיות של שחקנים אחרים (דיברתולומיאו), הפכו את הסגל שלה, הפתעה הפתעה, לקצר ופגיע עוד יותר, חשוף לנפילה מהרגליים, ועוד מול קבוצה שמשחקת רק בהילוך חמישי כמו פאריס. מי יכול היה לחשוב שיהיו פציעות ואירועים שאין לך שליטה עליהם בעונת כדורסל כל כך ארוכה?
גם זה קרה הרבה יותר מהר ממה שהיא חשבה, והדיבורים על הסטואיות של קטש חזרו, ולא במובן החיובי. שוב מתלוננים שהוא לא ״מטריף״ שחקנים ומשתולל על הקווים.
ובכן, מבזק חדשות קצר: מעבר להשפעה נקודתית לטווח קצר, יש קשר קלוש בין התנהגות של מאמן על הקווים ליכולת של השחקנים על המגרש. היכולת של קבוצת כדורסל מושפעת מאיכות הכשרון, קביעת האסטרטגיה ההתקפית וההגנתית, תרגול אינטנסיבי והקניית הרגלים, ביטחון, תחושת הצלחה, והתאמות טקטיות ליריבות ספציפיות. מכבי ת״א חסרה איכות, חסרה הרגלים הגנתיים, חסרה תרגול וקריאת מצבים וחסרה ביטחון, למרות שהוא הפציע לכמה משחקים כשהשלשות שלה נכנסו. התאמות טקטיות מול יריבות ספציפיות יש, אבל ללא הרגלים הן לא שוות כלום.
לכן הטענה העיקרית כלפיי עודד קטש לא צריכה להיות שפת הגוף שלו, אלא היכולת שלו לייצר השפעה הגנתית על ידי קביעת חוקים, תרגול מצבים והצבת גבולות. אתמול ברמת הרעשים ההגנתיים ניתן היה לראות שיפור, למרות שהשילוב של וויל ריימן בחמישייה לא ממש השפיע, אבל ברבע השני היא ספגה 10 נקודות בלבד, גם בגלל ירידה באחוזי הקליעה של הצרפתים. אבל אלה היו שינויים קוסמטיים של אנרגיה ואגו פגוע ולא של הרגלים אמיתיים. לא ברור כמה דגשים על פתרונות הגנתיים מקבלים זמן ותשומת לב באימונים.
אבל ממה שרואים במשחקים אין דפוסי הגנה שמייצרים השפעה לאורך זמן. ונכון, זה שלשחקנים אין גאווה הגנתית צריכה להיות בושה עבורם, אבל זה שאין להם תקשורת והרגלים - זה על קטש. אז נכון שלא כולם יכולים לעמוד בקצב הרמת השלשה של הצרפתים. גם הגנות טובות יותר לא עומדות בקצב כי הם זורקים הרבה ומהר, מכריחים אותך לצאת לקלוזאאוטים אגרסיביים ומחייבים אותך להגנת מעבר מהודקת. אבל אלה בדיוק חלק מהאלמנטים שהגנת מכבי חשופה אליהם כי אין לה חוקיות ואין לה הרגלים.
הנושא של הקרבת עבירות כדי לייצר עצירות הוא שילוב של שניהם, דוגמא קלאסית איך ניתן לשנות הרגלים רעים: אם השחקנים חסרי גאווה שמוכנים לקבל סל, והצוות המקצועי לא מתעקש איתם לשנות את ההרגל הרע הזה, אז מקבלים טיילת בדרך לטבעת ורכות הגנתית. כשזה קורה באימון אפשר לעצור ולהשתולל על מי שלא עשה את זה, אפשר גם לקצוף מהפה בטיים אאוט ולהראות לקהל ולמעסיקים שאכפת לך, אפשר גם להסביר בצורה יבשה שוב ושוב עד שזה יקרה. לא משנה הדרך, העיקר שיקרה. והעובדה שזה לא קורה מעידה על מה קטש מתעקש ועל מה הוא לא מתעקש. והוא לא ממש מתעקש.
דווקא פאריס, הרחק מהמקום ה-16 בספיגת נקודות ביורוליג, נתנה כמה דוגמאות איך עושים את זה נכון, כשהשאירה בחילוף בפיק אנד רול את נדיר היפי וגארדים אחרים על הורד, בייקוט וסורקין, נאבקה איתם על מיקום בצבע והקריבה עבירות כשהכדור היה בדרך אליהם. כשרוצים ומתורגלים - עושים. וכדי לסגור את נושא שפת הגוף, נדיר היפי מראה שאין קשר בין שפת גוף של מאמן לשפת גוף של שחקן: הוא גם הסקורר של פאריס וגם השומר המציק ביותר של הגארדים. בכל תנועת גוף שלו רואים שאכפת לו, שהוא משתוקק לנצח. בלי קשר למה שהמאמן שלו עושה על הקווים. הוא הציק למדר וקלארק, סחט מהם עבירות, נשם כדורסל בכל נשימה.
האחריות היא (גם) עליו. קטש (Luca Pedjin)
תיק קולדבלה
רק דבר אחד קורה לאט במכבי ת״א, אפילו לאט יותר מהתגובות שלה להיי פיק אנד רול של היריבה: היכולת שלה להחתים שחקנים תוך כדי תנועה ולתת לה סיכוי להיות תחרותית. העבודה שקלאודיו קולדבלה עושה במכבי ת״א עד עכשיו לא עוזרת לה להיות תחרותית ומקבעת אותה במים הרדודים של היורוליג. קולדבלה הוא זה שצריך להיות צעד אחד לפני כולם מבחינת מצבים ותגובות של החתמות במקרה של פציעות או עיבוי סגל. בטח כשהוא רואה שהוא נפל עם וואלאס.
הצורך בגארד נוסף זעק עוד לפני הפציעה של לונדברג, ועכשיו, עשרה ימים מאז הפציעה שלו, הסגל של קטש מחליף את גרב ימין בגרב שמאל עם רוטציה של גארדים שכוללת את מדר, וואלאס וקלארק, ואולי לרגע עברה מחשבה בראשו של קטש להתחיל עם אלון בן זקן בחמישייה, אבל השנה היא כבר לא 1993. אתמול קטש נאלץ להיות סבלני עם קבלת החלטות מהגיהנום של ג׳ימי קלארק (מינוס 16 כשהוא על המגרש) כי אין לו שום ברירה אחרת. אם זה יימשך כך, נדמה שבסוף העונה הזאת קלארק יביט לאחור ויראה עונה בה קיבל את הבמה, אבל הוא השאיר אותה ריקה.
גם ההימור על קיטון וואלאס לא משאיר הרבה ברירות עבור קטש. אתמול הוא נתן לו 24 דקות כי אין לו שום ברירה אחרת. וואלאס, במשחק סולידי יחסית למה שהוא הראה עד עכשיו, סיפק את הרגע העצוב ביותר עבור אוהדי מכבי העונה, כשהם זרקו קונפטי מטאפורי מול המסך כשהוא הגיע בפעם הראשונה העונה לטבעת ועשה סל בחדירה לצבע.
אז קולדבלה ומכבי ת״א יכולים לקחת את הזמן, הרי מה כבר מחכה לה בשבועות הקרובים? רק דרבי בליגה בראשון הקרוב, ואז פרטיזן בבלגרד, דרבי בגמר גביע ווינר, דרבי ביורוליג, ירושלים בליגה ואז שבוע כפול של אולימפיאקוס ודובאי. מפלות רציפות בדרבים הקרובים אולי היו מערערים את מעמדו של קטש, אבל הסגל הקצר הזה הוא גם פסל החסינות שלו.