שני משחקים הם מדגם קטן מדי בשביל לחרוץ את דינה של מכבי תל אביב, גם אם הראשון מזוויע והשני מזעזע. אבל אם מישהו במכבי היה מתבקש לכתוב את התסריט הגרוע ביותר לפתיחת העונה, הוא לא היה מצליח לכתוב משהו פסימי יותר. למרות העומק החלקי שנוסף לסגל, למרות השדרוג התקציבי, מכבי ת״א נראית לא מספיק מוכשרת, לא מספיק נחושה ולא מספיק מאומנת ומתורגלת בשלב הנוכחי כדי להוות פקטור ביורוליג מול קבוצות דרג המשנה ומטה.
איפה זכות הסירוב?
בעוד בשיקטאש ריחפה אתמול על המגרש באסתטיות התקפית שמשוויצים בהם בהשתלמויות מאמנים, וסיימה עם 25 אסיסטים, מכבי נראתה לא מאומנת ברמה הטקטית ולא מוכנה ברמה האסטרטגית. השחקנים בצהוב שמהווים חור הגנתי כבר ידועים לכל עוזר מאמן בכל היורוליג, אבל לצערה של מכבי ת״א או שזה מדבק, או לא מתורגל, כי הגנתית כל הקבוצה, כולל כולם, נראית חסרת כיוון ופתרונות, שלא לומר מביכה.
אם רבים בהנהלת מכבי ת״א מפעילים את זכות הסירוב למכירת מניות הקבוצה, נדמה שמעט מאוד מהשחקנים בסגל הנוכחי מפעילים את זכות הסירוב לקבל סל, כשכבר שבוע שני ברציפות שהיריבה של הצהובים קולעת מהשלוש באחוזים של סטיית תקן מהגיהנום. 47% של וילרבאן בשבוע שעבר, ו-57% מטורפים של בשיקטאש אתמול. מקרי? לא בהכרח. מכבי חטפה אתמול שלשות מכל כך הרבה סיבות ומקומות, שרק תדריך הווידאו על הטעויות ההגנתיות יכול להיות מיני סדרה בנטפליקס.
זה החל בחוסר תיאום הגנתי וטיפול לוקה בחסימות, דרך חילופים עצלים שיצרו מיס מאץ׳ של התעללות (טי.ג׳יי ליף נשאר מול סקוטי ווילבקין), ועד לשלשות אחרי ריבאונד התקפה, שלשות בהתקפת מעבר ושלשות מרוטציה עצלה לאחר שמכבי ניסתה ללחוץ על כל המגרש.
תייס וסורקין לא יבחרו לשחקני ההגנה של השנה, החודש, השבוע או היום, אבל לא ניתן לזרוק רק עליהם את התיק ההגנתי. גם הרכבים שאיפשרו לקטש לשים על המגרש גופים גדולים ואתלטיים בתקווה שיצליחו לייצר עצירות דרך חילופים, נכשלו במשימה, בעיקר כי נראו נטולי חוקיות הגנתית, כלומר שוב: לא מאומנים.
רפרטואר המצבים ותגובות של הגנת מכבי נמצא שנות אור מאחורי היצירתיות של השטף ההתקפי של בשיקטאש, כשהקבוצה מאיסטנבול מייצרת פאנצ׳ים ממגוון מקומות שמאפשרים לשני הסקוררים שלה, ווילבקין ודוטסון, להוות איום משמעותי ותמידי על הסל, וגרמו להגנת מכבי להישאר חסרי תשובות, אם זה במרדף, בחילוף או בחוסר תגובה. בזמן שווילבקין ודוטסון יוצאים על חסימות, קורקמאז ובראון רק חיכו שמישהו יהיה יהיר מספיק כדי לעזור מהם וקלעו יחד 8 מ-10 לשלוש נקודות.
ואם זה לא הספיק, כמעט בכל אקשן התקפי נפתחו גם מגוון אפשרויות למסור פנימה לגבוהים, במהלכים שגרמו לאנטה זיזיץ׳, שכל כך נהנים לזלזל בו, להיראות כמו סנטר יורוליג לגיטימי וליוג׳ין אומורי להרגיש כמו מלך הרחבה. תראו בווידאו שלמטה מה זיזיץ׳ עושה לדניאל תייס, איך הוא נועל אותו מתחת לטבעת בצורה שתייס לא מסוגל להגיב. יש סנטרים שלא היו יוצאים הבוקר מהמיטה מרוב בושה בגלל נעילה כזאת או לפחות בגלל שלא הקריבו עבירה כדי לעצור את זה:
אז אולימפייביץ׳ פירפר את הגנת מכבי וחשף באכזריות את כמות התיאום, התרגול והעבודה האסטרונומיים שקטש צריך כדי לייצר איזו אמירה הגנתית. אבל למי יש זמן לעבוד על הגנה עכשיו, תכף פנאתינייקוס, וכדאי שאוהדי מכבי ירבו בתפילות.
געגועים לסקורר
גם ברמה ההתקפית, למרות 93 הנקודות, ההתקפה של מכבי ת״א נראית לרוב תקועה וחסרת מעוף. כן, היא חסרה, שלא לומר נואשת, לעוד גארד סקורר. לפחות על פי היכולת עד עכשיו, קשה להאמין שקיטון וואלאס הוא האיש שלה עבור המשימה הזו, לאחר שהראה בעיקר יכולת לעלות לזריקה לאחר כדרור וחסר את היכולת האתלטית להגיע לטבעת או ליצור ריווח. וואלאס סיים אתמול עם אפס אסיסטים, והאמת, הוא נראה כמו שחקן קלאסי לסגל של דימטריס איטודיס שמשחק בסגנון של תנו לו את הכדור, זוזו הצידה ובואו נראה אותו מוציא מזה משהו (ואולי אפשר להשתעשע על טרייד בין יוג׳ין ג׳רמן האדום לוואלאס הצהוב).
אז וואלאס משחק כרגע ברמה שהוא גורם לקטש להתגעגע ללוני ווקר, ואין הרבה סיבות להתגעגע, מלבד לפוטנציאל שלו לשנות מומנטום ולהעמיס ערימה של נקודות בזמן קצר. אבל יש הרבה סיבות להתגעגע לסקוטי ווילבקין, או בעצם לסוג השחקן שמייצג ווילבקין. לאחר שהקריירה שלו כבר בדמדומיה, הוא נתן אתמול תזכורת סקוררית נפלאה לכמה כל קבוצת יורוליג זקוקה למכונת נקודות שימשוך תשומת לב ויהיה האיש שלה למצבים מיוחדים. כשקטש מביט לספסל ומחפש אחד כזה, הוא רואה כסא ריק.
והבעיה העיקרית הנוספת במשחק ההתקפה של מכבי, קשור לשטף וליצירת האפשרויות מעבר לפיק אנד רול. בכל פעם שמכבי ת״א שיחקה את הפיק אנד רול ללא שום אקשן נוסף בצד הנגדי לכדור, ההגנה של בשיקטאש הכילה את היכולת המוגבלת של התקפת מכבי להעניש. בכל פעם שהיה מעורב צד שלישי לאקשן הזה, יצאו דברים טובים. ההגנה של בשיקטאש לא תנצח עבורה הרבה משחקים העונה אבל ההגנה היחסית מוגבלת הזו גרמה למכבי לחשוב על ידי לחץ תמידי על הכדור, ללא חילופים עצלים ואוטומטיים, עם סגירת קווי מסירה שהשאירה שניות אחרונות על השעון למהלכי אחד על אחד של ראש בקיר.
מי את מכבי?
מה שמוביל לשאלה העיקרית שעודד קטש והצוות שלו צריכים לשאול את עצמם הבוקר: באיזו דרך היא רוצה לנצח משחקים העונה? איפה נמצא היתרון היחסי של הסגל הנוכחי שמייצר יתרון על סגלים כמו וילרבאן או בשיקטאש? אם מכבי היא לא קבוצה קליעה, ועד שלא יוכח אחרת, היא לא קבוצת קליעה, אז מה היא?
נדמה שברבע השלישי קטש ניסה לממש את הרעיון המשמעותי העיקרי של הסגל שלו עם הרכב אתלטי שיכול להחליף על הכל עם שלושה פורוורדים ושני גארדים: בריסט, הורד וקולסון מובלים על ידי וואלאס ומדר. זה רעיון עם פוטנציאל שיכול לעבוד ולייצר השפעה. אבל נדמה שהכושר הנוכחי הירוד של שלושת הפורוורדים הללו, במיוחד קולסון, והצורך בהובלה אתלטית ומוכשרת יותר כמו ציוות של קלארק ולונדברג לשלושת החבר׳ה הללו, יכולים להיות פתרון מותאם יותר, כי גם אם מכבי מייצרת בהרכב הזה מקסימום אתלטיות, היא עדיין צריכה מנהל עבודה שיכוון את העסק הזה. אבל אם מכבי מחפשת אופטימיות, שם נמצאת התקווה שלה, יחד עם עוד תקווה קטנה בהרכבים של סורקין ותייס ביחד.
תודה
איזה כיף שאפשר לדבר על כדורסל הבוקר הזה, שיכול היה להיות בוקר נוראי לעם ישראל. תודה לבורא עולם ולגיבורים שהצילו את המטוס ואיפשרו לנו לדסקס ענייני חולין.