זרים רבים לבשו את המדים של מכבי תל אביב, אבל מעט מאוד מתוכם הצליחו בתוך שנתיים להפוך לאהובים כפי שעשה טאריק בלאק. הסנטר ששיחק בקבוצה בין 2019 ל-2021, במה שהייתה התחנה הראשונה שלו בכדורסל האירופי לאחר שנים ארוכות ב-NBA, חקוק בגעגוע של אוהדי הקבוצה עד היום וכעת בחלק ב' של הראיון לערוץ הספורט הוא משחזר את השנים היפות ההן.
בלאק מספר על החיבור המיוחד שלו לישראל ושיעורי התנ"ך שערך עם מכבי, הדבר עליו הוא מתחרט בשנה הראשונה בקבוצה, השיחה הארוכה על ה-NBA עם דני אבדיה הצעיר, התזוזות הטקטוניות בכדורסל הישראלי והפיכתו של חברו לשעבר לקבוצה, אלייז'ה בראיינט, לכוכב יורוליג במדי הפועל תל אביב.
בוא נחזור לרגע שבו מכבי התקשרה אליך כשעוד היית ב-NBA. מה גרם לך להגיד כן?
"התאמנתי בלוס אנג'לס והאמת שחשבתי שאחתום בטורונטו, אבל אז הם החתימו את גרג מונרו. שנה לפני כן הייתי ביוסטון, משחק אחד מגמר ה-NBA, אבל לא שיחקתי הרבה. רציתי לשחק ולהנות מהקריירה שלי. אמרתי לסוכן לפתוח את האופציה לחו"ל ודיברנו גם עם קבוצות באסיה, שם הכסף היה גבוה יותר. אבל ברגע שהוא אמר 'ישראל', הסתכלתי על אשתי ואמרתי שאנחנו הולכים. אנחנו תמיד מקבלים החלטות ביחד כמשפחה, אבל אז פשוט הרגשתי מיד שזה נכון לנו. שנה קודם אמרתי לה פתאום שאני רוצה לבקר בישראל. במקום לחשוב על חופשות באיים, רציתי ישראל. ואז בשנה שאחרי חתמתי שם - זה היה מיוחד, מצחיק לראות איך אלוהים פועל. כשקיבלתי את הטלפון פשוט אמרתי - 'אוקיי,אז הולכים לישראל'. עוד הספקתי לדבר עם קבוצות אחרות, אבל ישראל כבר הייתה בראש שלי".
מה הפך את מכבי ההיא למיוחדת כל כך?
"החיבור בינינו. אימצנו את רוח הקהילה שסביבנו. החברה הישראלית והקהילה היהודית מאוד מחוברת ומלוכדת, וזה נתן לנו השראה. בילינו הרבה מחוץ למגרש. המשפחות היו יחד, הילדים היו יחד. הבנו שאנחנו משחקים בשביל משהו עמוק יותר מכדורסל. כשאתה יוצר חיבור מעבר למשחק, אתה מגיע לרמה אחרת".
מה הזיכרון הכי חזק שלך ממכבי?
"היינו עושים שיעורי תנ"ך יחד כקבוצה, נפגשים לארוחות, מבשלים אחד אצל השני. אתה לומד את הטקסטים המקראיים וחי בארץ שבה הם קרו, וזה יוצר עומק מיוחד. זה מה שאני לוקח איתי יותר מהכל. אימצנו את רוח הקהילה, זה נתן לנו השראה. המשפחות היו ביחד, הילדים היו ביחד, שיחקנו בשביל משהו גדול יותר מכדורסל. כשיוצרים חיבור כזה, מגיעים לרמה אחרת".
“אוקיי, אז הולכים לישראל“ (אלן שיבר)
אתה מדבר על חיבור מיוחד בתוך הקבוצה - למה זה הצליח שם ולא תמיד בקבוצות אחרות?
"זה עניין של אישיות, צריך לרצות להתחבר. היו הרבה דמויות חזקות, מצחיקות וחברותיות והיו גם כאלה יותר סגורים כמו טיילר דורסי. אבל כשיש את קווינסי אייסי שתמיד צוחק עליו ומתעסק איתו, לטיילר לא ניתנת ממש הזדמנות להשאר סגור. חדר ההלבשה היה כל כך חי, כל הזמן צחקנו אחד על השני, תמיד ירדנו אחד על השני, טיילר בשלב מסוים כבר לא היה יכול לשבת בשקט והתחיל להפתח. האחווה איתו עוד קיימת. ושוב, הרוח של ישראל השפיעה. מקום שבו פעם בשבוע הכל נסגר כדי להיות עם המשפחה נותן השראה לעצור את הרעש ולהתחבר באמת, וזה מה שעשינו".
יש משהו שאתה מתחרט עליו מהתקופה במכבי?
"הייתי שמח להיות חכם יותר לגבי המשחק באירופה, להרגיש את האהבה שהרגשתי בהמשך מההתחלה, את התשוקה שהייתה למשחק. לא הייתי רוצה להסתכל על מכבי כמקפצה בחזרה לאיפה שרציתי להיות אלא רק להעריך את זה. הייתי רוצה להכנס לשם נקי יותר, בלי לצפות לחזור לשום מקום, ולא מנסה לשחק בדרך מסוימת כדי לחזור לשם אלא כדי לשחק ולייצג את החולצה. אתה יודע למה אני מתכוון? זה היה אצלי ככה במידה מסויימת, עמוק בראש שלי רציתי לחזור ל-NBA. הדבר הראשון שהייתי עושה אחרת הוא להכנס נקי, נקי לגמרי וממוקד לגמרי בכאן ועכשיו".
"אני חושב שכולם ראו שככה זה היה בהמשך העונה הראשונה, ובדרך שבה סיימתי אותה. הבשלתי עם התקדמות העונה, נתתי את כל התשוקה שלי והראתי שאני מתכוון לזה, כמובן שגם חידשתי חוזה בסיום העונה הזו. אמרתי 'אני כאן', ואני תוהה מה היה קורה אם הייתי מושקע בהלך הרוח הזה מהיום הראשון".
זכור לך איזה סיפור שלא סופר מאותה תקופה?
"אחד הדברים שאני הכי גאה בהם זה דני אבדיה ומה שהוא הפך להיות. אני תמיד הייתי האחרון שיוצא מחדר ההלבשה, בכל קבוצה ששיחקתי בה. תשאל כל אחד, הייתי לוקח המון זמן. אחרי איזה משחק זה היה רק אני ודני בחדר ההלבשה, כבר בערך 23:00 בלילה. הוא שאל אותי על ה-NBA. זו הייתה השנה השנייה שלי במכבי, וכולנו כבר ידענו שזה כתוב על הקיר, שהוא יהיה בחירת לוטרי. הוא היה שואל שאלות פה ושם, אבל באותו ערב הוא היה ישיר".
"הוא שאל איך זה ה-NBA, למה עליו לצפות. נשארנו שם עד 1 או 2 בלילה ודיברנו. סיפרתי לו מה מחכה לו, מה ההבדלים בין אירופה ל-NBA, מה יהיה לו קשה, למה הוא צריך להתרגל. תמיד הייתי כמו ספר פתוח בשבילו, היה לנו קשר טוב. הוא היה כמו אח קטן בשבילי. צעיר, קצת לא בשל עד הסוף, אבל קרוב אליי. דיברתי איתו בפתיחות מלאה כי ידעתי שהוא הולך לשם. לא היה טעם לדבר על אירופה - דיברנו על מה שמחכה לו. ואז, שנים אחר כך, כשהוא עבר בטרייד לפורטלנד, פגשתי אותו בליגת הקיץ. ישבנו לארוחת ערב עם הסוכן שלו ואנשים נוספים. אמרתי לו שזה רגע מבורך, שיש לו הזדמנות גדולה, אבל שהוא צריך להוריד את הראש ולעבוד. היום הוא כבר אולסטאר בפורטלנד. זה מטורף. זה לא קשור אליי, זה העבודה שלו. אבל זה מיוחד בשבילי לדעת שאולי תרמתי לו במשהו קטן, שאולי משהו שאמרתי היה בעל ערך".
דיברו במשך שעות (אלן שיבר)
ידענו שהוא יגיע ל-NBA, אבל אי אפשר היה לדעת שהוא יגיע לרמה שהוא נמצא בה עכשיו... מה בעצם התקרה שלו?
"קבוצות NBA יצרו איתי קשר ושאלו עליו. אמרתי להן לפני הדראפט שהוא שווה בחירת לוטרי, אבל שהוא פרוייקט. אנחנו בעידן של סיפוק מיידי, ואם שחקן לא מצליח מיד קוראים לו פלופ. אבל יש שחקנים גדולים שלקח להם זמן. אמרתי להן שהוא יצטרך להתרגל לדברים חדשים, שיש דברים שהוא עוד לא מבין ושייקח זמן. אבל גם אמרתי שיש לו תקרה גבוהה מאוד. מה שקורה עכשיו לא מפתיע אותי, למרות שזה היה יכול גם לא לקרות. טרייד אחד, קבוצה לא נכונה, רגע אחד שונה והכל משתנה. אבל היכולת תמיד הייתה שם, והוא ממשיך לעלות. דני תמיד עובד ותמיד רוצה להוכיח את עצמו, הוא עוד לא בשיא שלו".
אז מה השיא שלו? להיות אחד הגדולים בעולם?
"מה שמייחד את דני זו חבילת הכישורים שלו ביחד עם הגודל שלו. תראה אפילו את לוקה דונצ'יץ', הוא בערך 2.03 והוא גם לא רזה, הוא חזק ומאסיבי. הכישורים שלו ביחד עם הגודל נותנים תקרה. דני הוא 2.06, הבן אדם לא נמוך ויש לו סט כישורים כמו שיש לו... אז כן, השמיים הם הגבול. מעכשיו זה עניין כזה - כן, טעמת מהאולסטאר ילד, אבל אתה עדיין לא השם הכי גדול בקבוצת העולם, יש בחורים אחרים שגדולים ממך".
"עברו שש שנים מאז ששיחקתי עם דני, אבל עבור הדני שאני הכרתי, שאני מאמין שזה גם הדני של היום, זה לא אמור להיות שיא או פסגת ההצלחה מבחינתו. לדעתי הוא הגיע לאולסטאר כמו כריש שמריח דם, זה לא היה 'מדהים, אני באולסטאר', זה יותר היה כמו 'אני באולסטאר, אבל האם שיחקתי כמו שרציתי? בוא נכנס לחדר כושר'. יש לו את האופי הזה שרוצה להוכיח לכולם שהוא טוב יותר. הילד הזה יכול לעשות דברים מטורפים. האם הוא יוכל להגיע לטופ של הטופ? זה תלוי בהרבה דברים אבל בגודל שלו וביכולות שלו - קשה מאוד להגיד שהוא לא יכול לעשות את זה. זה לא יהיה חכם להגיד שהוא לא יכול להגיע לשם".
אגב, אתה רואה מה קורה בכדורסל הישראלי? מכבי היא כבר לא הפייבוריטית כמו שהיה כמעט תמיד וגם כשאתה היית פה...
"תשמע, הלוואי שהייתי יכול לשחק בישראל בתקופה כזאת, בתקופתי היו קבוצות טובות אבל הפועל תל אביב לא הייתה כמו שהיא היום, הייתי שמח לראות את מנורה כמו שהוא יכול להיות עכשיו במצ'אפ הזה. זה משוגע. אתה יודע, אני שיחקתי בלייקרס בתקופה שגם הקליפרס השתמשו בסטייפלס סנטר, אני רגיל לדברים האלה, ללכת אחד מול השני במסדרון...".
מכבי שלך מול הפועל של היום בסדרה של הטובה בחמש - מי לוקח?
"זה היה יכול להיות כיף, אני לא יכול להגיד סוויפ כי אני לא כזה שחצן, להפועל יש קבוצה ממש טובה, אבל אני הולך עלינו. אומר בכנות, אני לא משוחד - היה לנו חיבור אמיתי, אקח את שתי הקבוצות של מכבי שהייתי בהן על פני הפועל הזו".
“מכבי שלנו הייתה לוקחת את הפועל הנוכחית“ (אלן שיבר)
אלייז'ה בראיינט משחק בשתי הקבוצות האלה, יכולת לדמיין אותו במדים של הפועל?
"תשמע, המסע הזה לוקח אותך לאן שהוא לוקח אותך ואני יכול להבין את זה. אני רואה שממש הולך לו. אני שמח בשבילו כבן אדם, בלי קשר למדים, אנחנו אוהבים זה את זה. אני שמח בשבילו, זה מדהים בשביל המשפחה והמורשת שהוא ישאיר אחריו כבן אדם. אני לא יכול לקחת לו את זה רק בגלל שהוא לובש מדים אחרים ממה שלבשנו. הוא תמיד היה יכול לעשות את מה שהוא עושה עכשיו וזה מדהים שהוא הגיע לזה".
"עכשיו, זה קשה ללבוש מדים אחרים, זה קשוח, אבל זו החלטה שמוכרחים לקבל לפעמים והוא ביצע אותה - אני מכבד את זה. ועדיין, במשחק בין הקבוצות אני לוקח את הקבוצה שהייתה לי איתו מאשר הקבוצה שיש לו עכשיו, הוא בטח יענה הפוך ואני בסדר עם זה. אני מניח שאוהדי הפועל היו מאוכזבים אם הם היו יודעים מה הוא חושב באמת ומה הוא מרגיש לגבי השאלה הזו, אבל אני יודע שהוא לא יוכל להגיד את זה לעולם אז אני אומר את בשבילו".
אתה היית יכול לדמיין את עצמך משחק בהפועל אם הייתה הזדמנות נכונה לכך?
"אני לא יכול להגיד חד משמעית שלא, כי אתה מדבר פה על 'הזדמנות נכונה'. אם מישהו היה מתקשר אליי, נותן לי הזדמנות של פעם בחיים שמשנה את החיים עבור המשפחה שלי, אז אולי. אם היו מרכיבים קבוצה לזכייה ביורוליג, אז אולי. אבל ללכת לשם סתם? לא, אם הייתי חייב לקבל החלטה אז השנים במכבי בוודאות היו משחקות תפקיד בעניין הזה. הייתי שוקל את זה ואם להיות כן, סביר להניח שהייתי פונה למכבי ומודיע להם שזה על הפרק. 'זה מה שיש לי כאן, רוצים שנדבר מה צריך לעשות כדי שאחזור לפני שאקבל החלטה? בגלל שזה הדבר הכי טוב שיש לי כרגע'".
"יש הרבה סיטואציות שיכולות לקרות - מה אם הפועל הייתה היחידה שמנסה להחתים אותי ועדיין הייתי רוצה לשחק? אז זה אפילו לא קשור לכסף, זה קשור לרצון לשחק כדורסל. אם זו האפשרות היחידה, זה יכול להפוך ל'כן'. עשיתי את זה כשהייתי במצבים מול קבוצות אחרות, אפילו שזו לא הייתה הפועל שהתעניינה - הייתי פונה למכבי ומבקש את דעתם, בודק אם יש אפשרות בשבילי ומה הם מרגישים לגבי זה. מן הסתם, זה לא קרה, אבל זה שיקול שהיה לי וזה קשור לרגשות שלי למכבי".
לסיום, יש לך מסר לאוהדי מכבי או בכלל לקוראים הישראלים?
"כן.. אתה יודע, 'יאללה יאללה' - זה סיום נהדר לכתבה. אבל אני רוצה להגיד שאני לא יכול לחכות לחזור לישראל, לא יכול לחכות - לא משנה אם אני משחק במכבי או לא. הפעם האחרונה שלי בישראל הייתה לפני ארבע שנים, זה מקום שאני אוהב כל כך, מקום שאני תמיד אוהב. אני מקווה שכולכם מעריכים את כל מה שניסיתי לתת, אני לא הייתי מושלם ויש כל כך הרבה דברים שאני מסתכל אחורה והייתי שמח לעשות קצת אחרת, אבל נתתי את הטוב ביותר שלי במקום בו הייתי. אני מקווה ומתפלל שזה מה שאנשים רואים בי. נתתי את הטוב ביותר שלי".