כמו שאלת השחקן הטוב בעולם, גם בכל הקשור למאמן הטוב בתבל אין דעה אחת. זה דיון פתוח וסובייקטיבי לחלוטין - שבו לכל אחד יש דעה משלו. אבל יש גם עובדות - ואין ספק שבמאי 2026, רגע לפני שיעלה לגמר ליגת האלופות השלישי שלו כמאמן, לואיס אנריקה נחשב לאחד הגדולים, אם לא הגדול מכולם.
בגיל 56, המאמן של פריז סן ז'רמן הוא הדמות המובילה בקבוצה שנחשבת לטובה ביותר ביבשת - הכי התקפית, הכי דומיננטית, הכי חזקה והפייבוריטית הברורה לשחזר את ההישג של ריאל מדריד מהעשור הקודם - ולזכות בליגת האלופות שנתיים ברציפות.
אבל מה עומד מאחורי הרגש המתפרץ של לואיס אנריקה? את זה ניסתה לפתור סדרה דוקומנטרית, שעלתה לפני שנתיים, שבתרגום חופשי שמה הוא "אין לכם מושג" (או, ליתר דיוק, "אין לכם פאקינג מושג"). מדובר בסדרה ייחודית למדי, שהפיקה רשת הטלוויזיה הספרדית "מוביסטאר", וליוותה את לואיס אנריקה בשנה הראשונה שלו כמאמן פריז - עונת 2023/24.
זהו מוצר דוקומנטרי שאנחנו רואים יותר ויותר בשנים האחרונות - והוא סדרות "זבוב על הקיר". כלומר, סדרה שמלווה מועדון כדורגל (במקרה הספציפי, את המאמן) וחודרת לקרביים שלו: לשיחות הקטנות, לנאומים בחדר ההלבשה, לוויכוחים הפנימיים. ממש לא מזמן, עלתה סדרה כזו בישראל - "מלכת השכונה", שליוותה באותו אופן ממש את בני יהודה.
הרגע שבו כולנו נחשפנו לסדרה הזאת היה ויראלי במיוחד - והוא העימות המפורסם בין המאמן לכוכב שלו באותה עונה, קיליאן אמבפה. הרגע שבו הוא שניהם יושבים מול מקרן בגודל של קיר, ולואיס אנריקה מראה לאמבפה את הרשלנות בהגנה. "שמעתי שאתה מעריץ את מייקל ג'ורדן", הוא אומר לו. "ג'ורדן היה ידוע כמי שהחזיק קצר את החברים שלו לקבוצה, ושמר בהגנה כמו חיה. אתה חושב שהעבודה שלך היא לשים גולים, ובזה אתה הכי טוב בעולם. אבל זה לא מספיק בשבילי".
זה רגע מכונן בסדרה, כי הוא שם במוקד את מערכת היחסים בין מאמן לכוכב שלו. עונת 2023/24 היתה האחרונה של אמבפה בפ.ס.ז', לפני שהוא עבר בקיץ לריאל מדריד אחרי הסאגה המוכרת. אבל באותה עונה, היתה התנגשות אינטרסים ברורה - בין כוכב כדורגל לכל הדעות, שראה בפריז את הקבוצה שלו; לבין לואיס אנריקה, שהיה טיפוס לא קל לעיכול, ורצה לראות את הקבוצה בצלמו ובדמותו. ברגע של כנות, לואיס אנריקה ממש אומר את זה למצלמות: שפריז התרגלה שאמבפה הוא הכוכב והכל סובב סביבו, אבל הוא רוצה שהקבוצה תעמוד במרכז - ושאף אחד לא יהיה גדול ממנה.
וכשמסתכלים על הסדרה, שהוקרנה ב-2024, בראי הזמן - לואיס אנריקה ניצח בגדול. כי בקיץ, אכן, אמבפה עזב - ופריז השתפרה. כל כך השתפרה, שבעונה שעברה היא עשתה את מה שאמבפה רצה לעשות איתה כל השנים (ולא הצליח): לזכות בליגת האלופות, ועוד עם הצגה מרשימה ו-0:5 בגמר מול אינטר.
כלומר, ההחלטה לתת את המפתחות למאמן דומיננטי וחזק, על חשבון הכוכב - השתלמה בגדול. פריז אמנם איבדה את אחד השחקנים הטובים בעולם, אבל הרוויחה את הקבוצה הטובה ביותר; כשאת הוואקום ממלא עוסמן דמבלה שמגיע לשיאו, דזירה דואה שעלה לגדולה - וכמובן הנחישות והמהירות של חביצ'ה קבארצחליה.
אבל הסדרה, כאמור, אינה רק אידילית; זה רחוק מלהיות סרט תדמית עבור המאמן. לואיס אנריקה מוצג שם במלוא פניו - כולל הצדדים הלא קלים. הצד שמחפש לריב עם כל העולם, בעיקר עם התקשורת; איש חסר מנוחה ומאוד אגרסיבי ודורש כלפי השחקנים שלו, ובעיקר כזה שלא מפחד להגיד את דעתו - כולל על המערכת. בסצנת הבריכה המפורסמת, אומרים לו שהמטרה היא לבנות קבוצה לארבע שנים. "אני לא יודע אם אחיה בעוד ארבע שנים", הוא אומר לבן שיחו. "צריך לנצח עכשיו". באותה עונה, פריז אמנם לא ניצחה - אבל אחרי שנה, זה קרה בגדול.
וזה הצד השני של הכדורגל המטורף שאנחנו רואים מפריז - שאנשים ייחודיים מביאים איתם גם אישיות שלא תמיד קלה לעיכול. אומרים שכל גאון הוא קצת מטורף, ולא אני זה שינסה לאבחן קלינית את לואיס אנריקה - אבל יש בו משהו מאוד גאוני. יש לו את השיטה והדרך שלו לעשות דברים ולהתנהל מול שחקנים, ולעתים היא לא ממש מובנת - ע"ע התקשורת בספרד שביקרה אותו בחריפות כשהיה מאמן הנבחרת הלאומית. אבל הוכח שככל שהזמן עובר, הוא מצליח להביא תוצאות.
ויש גם את הצד האחר - שמגיע ממש בדקה ה-90 של הסדרה. וזו הבת של לואיס אנריקה, שאנה, שמתה כשהיתה בת תשע בלבד. זה הרגע שבו העטיפה הקוצנית של אנריקה, העצבים והכעס, יורדים - ומתגלה האדם האמיתי שנמצא שם. אדם שחווה טרגדיה עצומה ובלתי נתפסת, ואולי בשל כך גידל את השריון החזק הזה מול העולם. לא רצה להיראות פגיע, לא רצה להיחשף יותר מדי, אבל בדוקו הזה - הרגישות והאותנטיות כן יוצאות החוצה. ובעיקר, הבחירה הלא מובנת מאליה להגיד תודה על מה שהיה, ולא להצטער או לכעוס.
"היו לי תשע שנים מדהימות איתה". כך מגדיר לואיס אנריקה את היחסים עם בתו המתה. כמה לא פשוט ללכת בדרך הזאת, מול אובדן כל כך מרסק. אבל אולי זה סוד הקסם של לואיס אנריקה - ללכת בניגוד לאינסטינקט האנושי, לפרוץ את הדרך שלו. הן בהתמודדות עם כוכבים, הן בהתייחסות למערכת יקרה ולחוצה כמו פריז, הן ביחסים עם התקשורת שבהן סירב להיכנע - והן בדרך להתמודד עם אבל וכאב.
לואיס אנריקה, לדעת רבים, הוא היום המאמן הטוב בעולם. עוד מעט, בגמר ליגת האלופות, הוא ינסה גם להיות מאמן שעושה היסטוריה - ועושה "באק טו באק". אבל הסדרה הדוקומנטרית מעידה שהוא גם אדם יוצא דופן - שלא קל לאהוב, אבל אפשר. כי הוא מייצג רוח אנושית ייחודית, שבסוף משתקפת על הדשא - עם הקבוצה הכי טובה בכדורגל האירופי.